Story 1

ציפור קטנה מתיישבת על המעקה של הכרכרה, היא נראית כמו ציפור טרף אבל משום מה מאד קטנה, היא גם מזכירה ינשוף במראה שלה וגם עצם העובדה שהיא פעילה בשעות האלה אולי מרמזת על זה שהיא קרובת משפחה של ינשוף. זפיר תמיד היה נכלא למערבולות של מחשבות כשלא היה לו מה לעשות בדרך ליעד הבא שברנט הציב לו. זה כבר הסיבוב השלישי השנה, מעניין מתי ברנט ייתן לי לנוח, במיוחד אחרי העבודה האחרונה של סחיבת הגשרים, לא הספקתי להגיד להם שלום אפילו, לפחות למי שנשאר....
 
בכרכרה הפעם היו רק שלושה אנשים: ברנט, סדאס וזפיר. הלקוחות הפעם היו אנשים מאד חשדניים אז ברנט לא רצה להלחיץ אותם עוד יותר עם כמות גדולה של אנשים. סדאס כהרגלו בדרך לעסקה היה לוחש בשפה שזפיר לא הבין אבל הניח שזאת שפה שקשורה להטלת קסמים, העיניים שלו נצצו לשנייה ומיד לאחר מכן הוא התחיל לסרוק את הדרך. סדאס היה אדם שלא מרבה לדבר, הכוויות מסביב לשפתיים שלו העידו על כך שהוא עבר תאונה כלשהיא שקשורה לאש וזאת גם הסיבה שהוא היה לרוב מגמגם את הלחשים שלו.
"צצציפור מעניינת" סדאס אמר בטון כמעט חסר כל רגש.
 
"אני לא חושב שזה ייקח הרבה הפעם" הקול המחוספס של ברנט הרגיש כמו מסור שחצה את השקט בצורה שגרמה לזפיר לקפוץ מעט במקומו, כעבור כמה דקות הכרכרה הגיע לשער של אחוזה גדולה ובקדמת השער עמד אדם לבוש בחליפה סגולה ומגונדרת ועל ראשו מגבעת שחורה שנראתה כמו זקיף. ברנט והאיש התחילו בשיחה שלהם, זפיר אף פעם לא התעניין בשיחות העלה. ברנט תמיד היה מתפאר בכך שזפיר היה חזק יותר מהנער הממוצע ושהוא יכול לשרוד שנים על גבי שנים בפעילות אינטנסיבית. שנים........
 
"נער, אתה תישן פה" האיש הצביע לערמת חציר אחת מבין כמה שסודרו בשורה, ומיד הלך משם. מחוץ לאורווה שהפכה לביתו הזמני של זפיר ישבו שלוש דמויות, הגדול מבניהן קם והציג את עצמו "שלום לך, אני לשי והקטנים פה הם הבנים שלי" לשי הושיט את ידו, יד רזה אבל מחוספסת, תחת אור הירח היא נראתה כמו ענף של עץ. זפיר לא הגיב מלבד הנהון קטן של ראשו, הרגע המביך נמשך כמה רגעים. "אז ברוך הבא, אני יכול להניח שלהיות עבד זה לא משהו חיובי אבל אני חייב להגיד שהחיים פה לא כל כך נוראיים". זפיר הרים גבה. לא נוראיים? אני מביט באדם שנראה כמו ענף וכנראה שוקל כמו אחד, זאת פעם ראשונה שאני פוגש מישהו אופטימי עד כדי כך בהתחשב במצבו.
 
בשבוע הראשון זפיר קיבל בעיקר מטלות פיזיות כמו העברת ציוד ממקום למקום והאכלת הסוסים.
הסוסים קיבלו מזון ארבע פעמים ביום, פעמיים יותר מזפיר ושאר העבדים. בחלק מהמטלות לשי הצטרף לזפיר וניהל איתו שיחות תוך כדי העבודה, שיחות זאת מילה גדולה ביחס למה שהיה... מה שהתחולל היה בעיקר מונולוגים של לשי בליווי הנהונים של זפיר.
זפיר למד שהילדים לא היו באמת הילדים של לשי, הוא פשוט דאג להם כאילו היו בניו, היה דואג שהם יאכלו ולפעמים היה מוותר על האוכל שלו בשביל זה. הלוואי והייתי יכול לדאוג לכם גם.
 
עברו כבר שבועיים, בשלב הזה זפיר היה קם כמעט באמצע כל לילה מחשש שהוא היה שומע רעשים באזור האחוזה. לשי תמיד היה מתעורר ומביא לזפיר מים ושואל לשלומו. זפיר תמיד היה אומר שהוא חווה סיוט כלשהו וזה היה גורם לו להתעורר. הימים המשיכו לעבור במהירות למרות העבודה הקשה, לשי התחיל כבר להתייחס לזפיר כחלק מהמשפחה שלו. בכל לילה הם היו יושבים מסביב למדורה ואוכלים נזיד שעשוי משאריות שהצטברו במהלך היום, לשי טען שהוא יכול להכין אוכל טעים מכל דבר אפשרי וזפיר התחיל להאמין שאולי הוא לא היה בסך הכל משוויץ.
 
עבר כבר חודש וזפיר התחיל לישון בלי הפרעות, הוא ממש אהב את חייו הנוכחיים, אפילו הבעלים של האחוזה הביאו היום שאריות של חיה מאחד ממסעות הציד שלהם, לשי החליט שצריך לחגוג את המאורע הזה והחליט להכין נזיד מושקע מהרגיל עם תבלינים שהצליח להשיג מהמטבח. באותו הערב זפיר הרגיש בנוח והצליח לדבר יותר מהרגיל מה שתפס את שאר החבורה לא מוכנים וגרם להם להתגלגל מצחוק.
 
לשי הושיט לזפיר קערה עם מרק כאשר ציפור קטנה נחתה על יד המדורה, אותה ציפור שנחתה על הכרכרה לפני חודש רק שהפעם העיניים שלה הבהבו באור סגלגל, פניו של זפיר התמלאו באימה. לא!
“ “гори הלהבה התפוצצה מתוך המדורה כשהכל עלה באש, "לשי!" זפיר צעק, אף אחד לא ענה מלבד הצעקות שהגיעו מהאחוזה. "יופי, הולכים." מאחורי זפיר עמדו סדאס וברנט וממולו של זפיר האש כוותה עד שנשאר רק אפר במקום. השוק על פניו של זפיר החזיק עד שברנט אמר "בוא" פניו של זפיר איבדו רגש והוא הלך אחריו כשמרחוק שאר הכנופייה החזיקה שקים מוכתמים בדם מלאי זהב ותכשיטים.