Zephyr
Zephyr
Physical Description
General Physical Condition
A well built body, featuring broad and strong shoulders that project a sense of both resilience and graceful self-assurance.
Body Features
In moments of excitement, Zephyr's skin illuminates with linear patterns adorning various regions of his body.
Although, after years of practice he gained full control of this quirk.
Although, after years of practice he gained full control of this quirk.
Facial Features
A faint stubble on his chin is eclipsed by the Eerie but oddly comforting , deep yellow hue of his eyes and the prominence of his thick eyebrows.
His black hair is haphazardly pulled together, forming a makeshift gathering behind his head.
Mental characteristics
Personal history
Zephyr's initial memories form a hazy tapestry, dominated by arduous physical labor—yoked as a carriage puller in a grueling contest, enduring lashings from his merciless driver. Beside him, fellow slaves shared in the agony, if not worse. His unmistakable celestial lineage made him an exotic spectacle, drawing eyes and curiosity alike.
Passed from hand to hand like a curious relic, Zephyr's fate took a turn when a benevolent professor from the academy intervened during a heart-wrenching auction, rescuing him and his yet-to-be brother from the auctioneer's gavel.
His teenage years unfolded under the wing of this professor, who became both mentor and guardian. Zephyr's existence entwined with that of his newfound Kenku brother, their lives a blend of scholarly assistance and family bonds, all while clandestinely delving into the arcane arts and unearthing fragments of their people's history—though such knowledge proved scarce.
As his late adolescence approached, a schism between the professor and the academy led Zephyr and his mentor to retreat to the tranquil hamlet of Sunkirk, nestled near the serene waters of Driftwood. Here, innovation united magic and agriculture in harmonious synergy. Meanwhile, Zephyr's brother embarked on his independent expedition to Damside Glade, forging his own path.
Is cool guy
View Character Profile
Age
23
Children
Gender
Male
Eyes
Yellow
Hair
Black
Skin Tone/Pigmentation
Farmer Tan
Height
190 Meters
Weight
120 Kg
Remove these ads. Join the Worldbuilders Guild
Story 1
ציפור קטנה מתיישבת על המעקה של הכרכרה, היא נראית כמו ציפור טרף אבל משום מה מאד קטנה, היא גם מזכירה ינשוף במראה שלה וגם עצם העובדה שהיא פעילה בשעות האלה אולי מרמזת על זה שהיא קרובת משפחה של ינשוף. זפיר תמיד היה נכלא למערבולות של מחשבות כשלא היה לו מה לעשות בדרך ליעד הבא שברנט הציב לו. זה כבר הסיבוב השלישי השנה, מעניין מתי ברנט ייתן לי לנוח, במיוחד אחרי העבודה האחרונה של סחיבת הגשרים, לא הספקתי להגיד להם שלום אפילו, לפחות למי שנשאר....
בכרכרה הפעם היו רק שלושה אנשים: ברנט, סדאס וזפיר. הלקוחות הפעם היו אנשים מאד חשדניים אז ברנט לא רצה להלחיץ אותם עוד יותר עם כמות גדולה של אנשים. סדאס כהרגלו בדרך לעסקה היה לוחש בשפה שזפיר לא הבין אבל הניח שזאת שפה שקשורה להטלת קסמים, העיניים שלו נצצו לשנייה ומיד לאחר מכן הוא התחיל לסרוק את הדרך. סדאס היה אדם שלא מרבה לדבר, הכוויות מסביב לשפתיים שלו העידו על כך שהוא עבר תאונה כלשהיא שקשורה לאש וזאת גם הסיבה שהוא היה לרוב מגמגם את הלחשים שלו.
"צצציפור מעניינת" סדאס אמר בטון כמעט חסר כל רגש.
"אני לא חושב שזה ייקח הרבה הפעם" הקול המחוספס של ברנט הרגיש כמו מסור שחצה את השקט בצורה שגרמה לזפיר לקפוץ מעט במקומו, כעבור כמה דקות הכרכרה הגיע לשער של אחוזה גדולה ובקדמת השער עמד אדם לבוש בחליפה סגולה ומגונדרת ועל ראשו מגבעת שחורה שנראתה כמו זקיף. ברנט והאיש התחילו בשיחה שלהם, זפיר אף פעם לא התעניין בשיחות העלה. ברנט תמיד היה מתפאר בכך שזפיר היה חזק יותר מהנער הממוצע ושהוא יכול לשרוד שנים על גבי שנים בפעילות אינטנסיבית. שנים........
"נער, אתה תישן פה" האיש הצביע לערמת חציר אחת מבין כמה שסודרו בשורה, ומיד הלך משם. מחוץ לאורווה שהפכה לביתו הזמני של זפיר ישבו שלוש דמויות, הגדול מבניהן קם והציג את עצמו "שלום לך, אני לשי והקטנים פה הם הבנים שלי" לשי הושיט את ידו, יד רזה אבל מחוספסת, תחת אור הירח היא נראתה כמו ענף של עץ. זפיר לא הגיב מלבד הנהון קטן של ראשו, הרגע המביך נמשך כמה רגעים. "אז ברוך הבא, אני יכול להניח שלהיות עבד זה לא משהו חיובי אבל אני חייב להגיד שהחיים פה לא כל כך נוראיים". זפיר הרים גבה. לא נוראיים? אני מביט באדם שנראה כמו ענף וכנראה שוקל כמו אחד, זאת פעם ראשונה שאני פוגש מישהו אופטימי עד כדי כך בהתחשב במצבו.
בשבוע הראשון זפיר קיבל בעיקר מטלות פיזיות כמו העברת ציוד ממקום למקום והאכלת הסוסים.
הסוסים קיבלו מזון ארבע פעמים ביום, פעמיים יותר מזפיר ושאר העבדים. בחלק מהמטלות לשי הצטרף לזפיר וניהל איתו שיחות תוך כדי העבודה, שיחות זאת מילה גדולה ביחס למה שהיה... מה שהתחולל היה בעיקר מונולוגים של לשי בליווי הנהונים של זפיר.
זפיר למד שהילדים לא היו באמת הילדים של לשי, הוא פשוט דאג להם כאילו היו בניו, היה דואג שהם יאכלו ולפעמים היה מוותר על האוכל שלו בשביל זה. הלוואי והייתי יכול לדאוג לכם גם.
עברו כבר שבועיים, בשלב הזה זפיר היה קם כמעט באמצע כל לילה מחשש שהוא היה שומע רעשים באזור האחוזה. לשי תמיד היה מתעורר ומביא לזפיר מים ושואל לשלומו. זפיר תמיד היה אומר שהוא חווה סיוט כלשהו וזה היה גורם לו להתעורר. הימים המשיכו לעבור במהירות למרות העבודה הקשה, לשי התחיל כבר להתייחס לזפיר כחלק מהמשפחה שלו. בכל לילה הם היו יושבים מסביב למדורה ואוכלים נזיד שעשוי משאריות שהצטברו במהלך היום, לשי טען שהוא יכול להכין אוכל טעים מכל דבר אפשרי וזפיר התחיל להאמין שאולי הוא לא היה בסך הכל משוויץ.
עבר כבר חודש וזפיר התחיל לישון בלי הפרעות, הוא ממש אהב את חייו הנוכחיים, אפילו הבעלים של האחוזה הביאו היום שאריות של חיה מאחד ממסעות הציד שלהם, לשי החליט שצריך לחגוג את המאורע הזה והחליט להכין נזיד מושקע מהרגיל עם תבלינים שהצליח להשיג מהמטבח. באותו הערב זפיר הרגיש בנוח והצליח לדבר יותר מהרגיל מה שתפס את שאר החבורה לא מוכנים וגרם להם להתגלגל מצחוק.
לשי הושיט לזפיר קערה עם מרק כאשר ציפור קטנה נחתה על יד המדורה, אותה ציפור שנחתה על הכרכרה לפני חודש רק שהפעם העיניים שלה הבהבו באור סגלגל, פניו של זפיר התמלאו באימה. לא!
“ “гори הלהבה התפוצצה מתוך המדורה כשהכל עלה באש, "לשי!" זפיר צעק, אף אחד לא ענה מלבד הצעקות שהגיעו מהאחוזה. "יופי, הולכים." מאחורי זפיר עמדו סדאס וברנט וממולו של זפיר האש כוותה עד שנשאר רק אפר במקום. השוק על פניו של זפיר החזיק עד שברנט אמר "בוא" פניו של זפיר איבדו רגש והוא הלך אחריו כשמרחוק שאר הכנופייה החזיקה שקים מוכתמים בדם מלאי זהב ותכשיטים.
Story 2
עברו שנתיים מאז שזפיר היצטרף לפלוגת ה"המתנדבים" של אידן, מסתבר שהטריק של ברנט בו הוא מוכר ואז משחרר את זפיר ביחד עם שאר השלל של הבעלים הפך למשהו ידוע והפסיק לעבוד. הדבר ההגיוני הבא הוא למכור את זפיר תמורת סכום סמלי שאידן בשמחה הסכימו לשלם. ברנט נפטר מהעול של זפיר, שהתחיל להראות סימנים של מרדנות וגם קיבל אישורי כניסה לאידן עצמה, הישג לא קטן עבור סוחרים בעיקר בעקבות ההתלקחות של האזור שגובל עם ניו -דירסט.
"יכול להיות שזאת הפעם האחרונה שנצטרך לעשות את השטויות האלה" אמר מות' בזמן שהוא לובש את בגדי הפלוגה, מכנסיים חומות ורחבות ומעיל צהוב עם סימן מוזר שמזכיר להבה בצורת כתר שתפור לכתף. המדים היה סוג של גרסה זולה של המדים הרשמיים של אידן, זה גם לפלוגה בעיקר להיראות כמו אנשים שמעמידים פנים שהם חיילים מאשר לוחמים אמיתיים, דבר שלא היה כל כך רחוק מהמציאות.
מות' עצמו היה חצי אלף גבוה בעל כתפיים רחבות וללא שיערה אחת על ראשה, היו לו מספר קעקועים על גופו שרובם הוסתרו על ידי המעיל בפרט לקעקוע של עש ירוק על צווארו שמשם הגיע מקור שמו.
"כרגיל אתה אופטימי מידי ומתעלם מ..." זפיר נקטע באמצע המשפט כאשר הגנרל האזורי נכנס, "היום יהיה יום מאד חשוב אנשים, פני המלחמה ישתנו אחרי השיחות של היום בערב". הגנרל נעצר במקום ואחרי סיבוב חד אמר בקול מתנשא "אין זה אומר שחובתכם תסתיים לפני הערב, בניית החפירות והביצורים תמשיך".
כמובן, כל שבוע אנחנו מאבדים לפחות חייל אחד בעקבות החפירות, הצבא של ניו-דירסט רק מחכה שנצא לשם כדי שידללו אותנו. חבל שהם לא מבינים שהם מבזבזים את התחמושת שלהם על מה שאידן מחשיבה כזבל אנושי. הכל כדי שנכין את השטח לפלישה האמיתית, כל המאמצים האלה ירדו לטמיון בעקבות שיחות השלום היום בערב, אני כבר לא יודע אם לשמוח על הפסקת המלחמה או להמשיך לבכות על כל החברים שאיבדתי פה.
במהלך היום החפירות המשיכו כרגיל, הרעיון של התעלות גובש באידן בעקבות המודיעין על המיומנות הגבוהה של הכוחות מניו-דירסט בכל הנוגע בנשק ארוך טווח, התעלות אפשרו לכוחות של אידן לנוע בחופשיות ללא חשש מאש אויב ובמקבל לתקוף בכל עת. "למה אנחנו ממשיכים לסכן את עצמנו מולם כשיש הערב את השיחות?" זפיר פנה למות' כאשר הוא מצביע לכיוון הדגל של ניו-דירסט שמבצבץ במרחק, כוכב על רק של צבע הים שהזכיר לו שהוא מעולם לא ראה נוף כזה. "אני בטוח שהם בסך הכל לוקחים מרחק בטיחות" , מות' היה מבוגר בכמה שנים מזפיר אך לא מספיק בשביל להשרות עליו שלווה. למות' הייתה שיטה קבועה של להתמודד עם המציאות והיא לשקר, לשקר לעצמו ולסביבה שלו.
הוא היה לרוב גורם לעצמו להיראות פחות חכם ממי שהוא כדי שהוא לא יפתח ציפיות לאנשים וכדי שלא יתנו לו אחריות שהוא לא צריך, אבל כשהוא כן היה לוקח אחריות הוא היה אחד מהאנשים הכי נחמדים שזפיר פגש ולעיתים היה מזכיר את לשי.
"אז מה נעשה כשנהיה חופשיים?" מות' שאל את זפיר בזמן שהם מתארגנים לשיחות השלום.
בגלל שהשיחות היו בקרבת מקום, הפלוגה הייתה זאת שליוותה את הגנרל ושימשה כשומרי ראש עבורו. משימה חדשה שאף פעם לא ניתנה להם לפני כן, כתוצאה מכך, הם קיבלו מדים חדשים שנראו כמו הקודמים אבל עיטורי האש היו בולטים יותר ונראו מכובדים יותר.
"חשבתי לטייל בחלק הצפוני של היבשת, אולי להגיע לאקדמיה וללמוד קסם" זפיר אמר כשהוא מביט לענני הסערה שמתקרבים. מות' הביט בו בשוק מוחלט והתחיל להישבר לתוך צחוק מתגלגל, זפיר האדים בפניו והרים גבה.
"סליחה, לא חשבתי שאתה תגיד משהו כזה, אתה לא נראה כמו קוסם חשבת להיות מתאבק אולי" מות' אמר תוך כדי זה שהוא החזיק עוד צחוק. "לפחות לי יש מספיק אינטליגנציה בשביל לבחור אם אני רוצה להיות קוסם" אחרי דבריו של זפיר הייתה פאוזה של שנייה שהידרדרה לצחוק משותף של השניים.
"אתה יודע מה?! אני גם אצטרף לאקדמיה אבל בתור בארד, יש לי את הנראות וגם חוש קצב לא רע" אמר מות'.
"נראה אז מי יסיים קודם את הלימודים, בוא נזוז".
השיחות התקדמו בזריזות, אחד מהגנרלים הגבוהים ביותר של הכוחות של ניו-דירסט הגיע והתחיל במהרה את המשא ומתן, זפיר לא התעניין כל כך בפוליטיקה של אידן אז הוא תפס פינה ליד חיילים של האויב לשעבר והתחיל להאזין להם בשביל להבין מה מתחולל בצד השני.
זיעה קרה נעה על צווארו של זפיר כשהמילים "שבטים בצפון" ו"אסימר" התחילו להופיע בשיחות של החיילים, זפיר התחיל לנשום במהירות וכמות האנשים בחדר ההתכנסות נראתה גדולה ממקודם, הוא החליט לצאת החוצה ולהתאוורר מבלי להודיע למות'.
הגשם היה חזק בשעות האלה זפיר היה סחוט ברובו כאשר הגיע לאורווה נטושה בשביל לתפוס מחסה.
תלה את המעיל על דלת הכניסה נכנס לעומק הארווה ונשכב על ערמת חציר לחה למחצה.
לאחר כמה דקות התחיל לשמוע צליל מוזר של פתיל שנשרף כאשר סימון הלהבה שעל מעילו התחיל לזהור, המעיל התפוצץ בעוצמה חזקה שהעיפה את זפיר דרך הקיר האחורי של הארווה. כאשר זפיר חזר להכרה הוא היה מוקף בחיילים של עידן, מדים בצבע שחור ,נקיים ובעלי דרגות אמיתיות, מולו עמד אותו הגנרל במבט מאוכזב, "טוב, נראה שיש לנו שורד אחד, אני מניח שנוכל עוד למכור אותו". זפיר נלקח על ידי החיילים ללא התנגדות כאשר הדבר היחיד שהיה במוחו של זפיר הוא המראה של שטח מחורר באין ספור מכתשים שנפערו, חלקי גופות מפוזרים בכל עבר, ניתן היה לראות סמלים של שני הצבאות מאוחדים תחת אותו הרס, עצים שבורים ובתים שפעם יועדו לחמם משפחות במזג אוויר קר נהפכו למסגרות אבן פרוצות שאפילו לא עומדות במשבי הרוח, שום אש לא בערה, שום להבה לא הסתירה את המראות האלה ושום עשן לא חסם את הריחות האלה.
Comments